הנה חודש אפריל בעיצומו וגליון חדש של המעורר – אין. והלא הבטיחו לנו: מדי חודש!
אבל המצב קשה. ראשית, הצנזורה: ב-17 למרץ כתב ברנר לביכובסקי:
״כל מה ששלחתי אליכם ביום השבת העבר דרך פטרבוּרג (133 אכסמפלרים. ופרוספקטים. ומודעות) הושב לי היום מוארשה. הכל הולך לאבדון״.
ולקלמן מרמר הוא מסביר:
״מן הצנזורה הרוסית יש לו למעורר הריאקציוני צרות צרורות. מוארשה מוחזרות כל החוברות הנשלחות על יָדי באחריות; שלא באחריות – הולכות לאיבוד לחלוטין. מאוד מרה נפשי עלי. כל הענין כולו שלא לפי כוחותי… המעורר, קונטרס ד‘, התאחר אף הוא״.
בלי בסיס המנויים של המעורר במזרח, אין לכתב העת קיום, וגורלו תלוי על חוט השערה. חודש יעבור לפני שנשמע שוב מברנר על החוברת הרביעית. בשבעה עשר לאפריל הוא כותב לר׳ בנימין:
“היום, למזל, התחלתי לסדר את הקונטרס הרביעי, אם כי לונדון שכחה, כמובן, זה כבר את מציאותו של המעורר לחלוטין… אלא שבכ”ז עוד לא אבדה תקוותי לגמרי. קיבלתי מכתב מבטיח מאמריקה ומכתב מבטיח מרוסיה – נחכה ונראה. לעת-עתה אני עובד. מה שיעשה הזמן וכו’…
שלך בלב ונפש
יוסף חיים״*
אנחנו ממשיכות ב”זמן ברנר”, אם כן, וממתינות – מתי יופיע הגיליון הבא?
