כותרת המשנה ״רשימות״ אינה מגלה זאת, אבל עם הקריאה מתברר כי לפנינו עיבוד ותרגום מתוך יצירה קלאסית מוכרת מאד. המתרגם, י.רדלר (יהושע רדלר-פלדמן, הוא רבי בנימין, שותפו של ברנר לעריכת המעורר) משלב את קולו בפסקאות הכוללות דיבור עקיף וקטעי תרגום ישיר, ואנחנו בחרנו לפרוש את הפוליפוניה באמצעות העיצוב, ולהוסיף לה מעט משפת המקור. שמו של רדלר יופיע רק לאחר הפסקה המסיימת, שבה מקבל העיבוד כולו קריאה מפתיעה ביותר.
השנה שנת ארבעים וארבע לפני ספירת הנוצריות והיום ימי אידיהן של ירח מרטיוס ; העיר של שבעת־השפיים כמרקחה, כסיר מצולה, כאספה של יהודים. היום הזה יחקק לזכרון בלוחות הקורות של רומא, בדברי ימי התבל כלה. גאיוס יליוס ציזר, זה „בחיר העם”, זה שר־הצבא, אשר המוני רומא, אלה עליזי־מלחמה מעודם, קדמו את פניו לפני חדש ימים בתרועת־נצחון, מת. לא מת, כי אם הומת, נהרג. ברוטוס, ידידו „היושב בסתר לבבו”, ברוטוס, ישר־הרוח והפטריוט הנלהב, רצחו היום – בבית מועצות הסינטורים – נפש. כחץ מקשת כה עפה השמועה ממקום המעשה ותרץ דרך חלונות ופתחים בכל Urbs Roma ותקח את הקו והמחוגה מידי חרש-עצים ואת המרצע מיד הרצען ותגודד את אורחי רומא בחוצות, בשוקים ובכל ככר פנוי, למען שמוע מה ידובר בהמאורע, למען הקשיב ל„דעת הקהל” ולהשתתף גם כן מניה־וביה בהכרה ושלא בהכרה בבריאת יצור מדיני זה, שהוא, כמו שאומרים, ראי נאמן למערכות לב העם. ביחוד ינהרו המונים־המונים אל הפֿורמא (Forum) במקום ברוטוס, „רוצח ציזר,” עומד ומקהיל קהלות ונותן דין וחשבון על פועל כפיו לפני ה ע ם, השופט העליון ברומא. בדברים קצרים, בהירים, חרים, מלאים מרץ, בטחה ורוח רומאי, הוא מביא את השומעים במעוף-עין לתוך תוכה של הרפובלמא; חושף הוא לפני עיני רוחם את ה„בשל-מי? ובשל מה”, אשר תחתם כרע, נפל ציזר : ירא ה ע ם וישפוט. לא היתה פה שום קנאה ותחרות פרטנית. איש לא חפץ להתנשא על ידי נפילתו של ציזר.
„אם ישנו פה עמנו איזה ידיד אדוק של ציזר, לו אני אומר, כי אהבתו של ברוטוס לציזר לא היתה פחות אדוקית מאהבתו הוא. והיה אם ישאלני, מפני מה קם ברוטוס על ציזר, זאת היא תשובתי — לא מפני אשר אהבתי את ציזר פחות כ״א מפני שאהבתי את רומא יותר״.
If there be any in this assembly, any dear friend of Caesar’s, to him I say, that Brutus’ love to Caesar was no less than his. If then that friend demand why Brutus rose against Caesar, this is my answer: Not that I loved Caesar less, but that I loved Rome more.
היו נמוקים צבוריים, כלליים. אכן גדלותו של ציזר עדיין לא הלכה דרכים עקלקלות. אבל כי איש אחר היה לכח ענקי כזה — עובדא גרידא זו כבר הביאה חתת בלב אוהבי-העם ודואגי-לחופשו. אם מים רבים אדירים במקום אחר, הרי אפשר שיעבורו ויהפכו ארץ. מי שעיניו בראשו מקדים לבנות סכר. זריזים מקדימים לחסום בפני שלהבת. באתונא, משגב הדימוקרטיה, מחייבים בשביל זה חובת גלות את האנשים הגדולים ביותר אין נחיצות כי יחטאו ויפשעו. די כי הם מצוינים ביותר. די כי הם מגביהים אבר כנשרים. די כי כבר רכשו להם ששת אלפים מתנגדים; כי כבר הזמינו להם ששת אלפים שברי כלי חרס. הגלות, כלכם יודעים, קשה ממות. אין משפט לגר. איש כי יאלץ לעזוב את ארץ מולדתו והיה לעבר בארץ נכריה ואשת חיקו תחזיק בפלך ותהיה לשפחה חרופה ולשואבת-מים. מי מכם יבחר בגלות, בעבדות מבמות?
(קולות קוראים: לא! לא!)
הה, ידידים יקרים, מה טוב היה לו יכלנו לבער את הרוח המלא-רהב של ציזר — אותו הרוח ששאף לשררה, להתנשאות בלי גבול ומצרים — מבלי לנגוע גם בגופו. אבל, חבל! אין שתי רשויות אלו נפרדות. נאלצנו לאבד את חיי ציזר, כדי לאבד גם את רוחו.
„הגידו, רומאים! האם הייתם בוחרים, כי ציזר יחיה ואנו כלנו נהיה לעבדים משוללי-חופש או כי ציזר ימות ואנחנו נהיה בני-חורין ?
באשר ציזר אהבני אני בוכה לו;
באשר הצליח בכל מעשיו, אני שש על זה;
באשר היה בלי חת, אני מוקירו ומכבדו;
אולם באשר שאף לשלטון, לכבוד בלי מצרים, הרגתיו.
הרי דמעות חלף אהבתו,
שמחה בשביל נצחונותיו,
כבוד בעבור אומץ-רוחו
ומות בגלל רהבו”.
Had you rather Caesar were living and die all slaves, than that Caesar were dead, to live all free men?
As Caesar loved me, I weep for him;
as he was fortunate, I rejoice at it; as he was valiant, I honour him: but, as he was ambitious, I slew him.
There is tears for his love;
joy for his fortune;
honour for his valour;
and death for his ambition.
הדברים האלה שיצאו מלב אחד מטובי הרומאים ושהיו ערוכים לפי הרוח הרומאי מצאו הד מלא בלבות השומעים. עיניהם נוצצות ניצוצי הבנה והסכמה, ידיהם מתנשאות למחיאת כפים ארוכה ובלתי פוסקת וקריאות „יחי ברוטוס״ ממלאות את חלל האויר.
א ז ר ח א׳ : נוליך אותו לביתו בתרועת-נצחון.
א ז ר ח ב׳ : נציב לו מצבת זכרון. אצל אבותיו הגדולים.
א ז ר ח ג׳ : יהי הוא ציזר.
א ז ר ח ד׳ : בברוטוס נכבד את החלק הטוב של ציזר.
א ז ר ח א׳ : ובכן נוליך אותו בתרועה הביתה.
אבל ברוטוס אינו נותן להם ללוותו. יחידי הוא הולך הביתה ומרק אנטוניוס עולה על הבימה.
א נ ט ו נ י ו ס : ידידי, רומאים, אזרחים! השאילו לי את אזניכם; אני בא לקבור את ציזר, לא להללו. הרע שבני אדם עושים, קיים גם אחרי מיתתם; הטוב יקבר לעתים קרובות עם עצמותיהם. יהי נא כן גם עם ציזר. ברוטוס הנכבד ספר לכם, כי ציזר היה מלא-רהב: אם הוא היה כדבריו, הרי זה היה פושע איום; ואיום היה גם עונשו של ציזר בעבורו. פה, בקבלת רשות מאת ברוטוס וחבריו — כי ברוטוס הוא איש ישר; הם כלם, כלם אנשים ישרים — אני בא לדבר אצל ארונו של ציזר. הוא היה ידידי, שמר אמונתו לי: אבל ברוטוס אומר כי הוא היה מלא-רהב, וברוטוס הוא איש ישר. הוא הביא כמה שבוים לרומא, אשר כסף פדיונם מלא את אוצרות הצבור. האם בזה היה ציר מלא-רהב ? כשעניים צעקו, ציזר היה בוכה: השחצנות, כמדומה, עשויה מחומר יותר קשה. אולם ברוטוס אומר, כי היה מלא רהב וברוטוס הלא הוא איש ישר. עיניכם ראו, כי שלש פעמים הושטתי לו כתר מלכות ושלש פעמים מאן לקבלו. האם היתה זאת רדיפה אחרי השררה? אולם ברוטוס אומר כי רדף אחרי השררה וברוטוס הוא בלי ספק איש ישר. איני מדבר לסתור מה שברוטוס דבר. אבל הלא פה עלי לדבר מה שאני יודע. אתם כלכם אהבתם אותו לפנים, לא בלי סבה: ואיזו סבה מונעת אתכם עתה מלהתאבל עליו? הוי, משפט! ברחת לחיות טורפות ובני אדם עזבו את בינתם.—– שאוני נא עד ארגיעה; לבי מונח פה בארון יחד עם ציזר ואני נאלץ להפסיק רגע.
א ז ר ח א’ : דומה אני, כי הרבה אמת בדבריו.
א ז ר ח ב’ : כשתעיין היטב בדבר – עול גדול נעשה לציזר.
א ז ר ח ג’ : האומנם, אדוני? ירא אני, כי איש רע ממנו יקח את מקומו.
א ז ר ח ד’ : השמת לב לדבריו? הוא מאן בהכתר, הרי שלא
היה שחצני.
א ז ר ח א’ : אם ימצא כי כן הוא, אז איזה אנשים ישלמו מחיר גבוה.
א ז ר ח ב’ : נפש עניה! עיניו אדומות מבכי.
א ז ר ח ג’ : בכל רומא אין לך אדם יותר נכבד מאנטוניוס.
א נ ט ו נ י ו ס : עוד אתמול היתה מלה מפי ציזר יכולה להתיצב כנגד עולם מלא והיום הוא מוטל כאן ואין מי כה נקלה לחלק לו כבוד.
הוי, אדוני! אם אמרתי לעורר בכם רגשות משטמה ועברה, הייתי עוין בזה את ברוטוס, הייתי עוין את קסיוס, שהם, כמו שכלכם יודעים, כנים וישרים. לא, אין אני חפץ להאשימם. מוטב לי להאשים את המת, להאשים אותי ואתכם מלהאשים אנשים ישרים כאלה. אולם בידי חתיכת קלף חתומה בחותמו של ציזר; אנכי מצאתיה בחדרו, זוהי שטר צואה שלו:
אם היו שומעים את תוכן צואה זו — בבקשת סליחה, אין בדעתי להקרותה לפניכם — היו הולכים ומנשקים את פצעיו של ציזר המת, היו מטבילים את מטפחותיהם בדם לבו, היו מבקשים שער משערותיו לזכרון עולם ובמותם היו מנחילים שערה זו להבאים אחריהם כמו שמורישים הון עתק.
א ז ר ח ד׳ : אנו רוצים לשמוע את צואתו: הקריא אותה, אנטוניוס.
כ ל ם : אנו רוצים ! אנו רוצים ! אנו רוצים לשמוע את צואתו של ציזר.
אנטוניוס: אורך־רוח, ידידים יקרים, אין אני רשאי להקרותה; לא טוב הוא, כי תדעו איך ציזר אהב אתכם. אינכם עצים, אינכם אבנים, אלא אנשים ; ובתור אנשים אם תשמעו את צואתו של ציזר, אזי תבעיר בכם שלהבת, תסיך עליכם רוח עועים : טוב שאינכם יודעים כי הנכם יורשיו; כי אילו ידעתם, הה, מה היו תוצאות הדבר! —
א ז ר ח ד׳ : קרא את הצואה; אנו חפצים לשמוע אותה: עליך לקרוא לנו את הצואה, צואתו של ציזר.
א נ ט ו נ י ו ס: הוו מתונים. מעט אורך-רוח. שגגה היתה מצדי להזכיר את הצואה. ירא אני כי בזה אני מותח קו של האשמה על האנשים הישרים, אשר חרבותם בתקו את ציזר.
א ז ר ח ד׳ : אלה הם בוגדים: „אנשים ישרים״.
כ ל ם : הצואה! הצואה!
א ז ר ח ב׳ : הם בני-בליעל, רוצחים : קרא את הצואה.
א נ ט ו נ י ו ס : רוצים אתם אפוא לאלצני לקרוא את הצואה? אם כן עשו מעגל מסביב לגופו של ציזר ותנו לי להראות לכם את בעל־הצואה.
האם ארד מעל הבמה ? האם רוצים אתם לתת לי רשות?
כ ל ם : בוא הנה.
א ז ר ח ב’ : רד.
א ז ר ח ג’ : רשות נתונה לך.
א ז ר ח ד’ : מעגל; עמדו במעגל.
אנטוניוס יורד מעל הבימה, מתיצב אצל מטתו של ציזר ומראה להם את אדרתו רטובת-דם. זאת האדרת שלבש ציזר בפעם הראשונה בערוב יום קיץ אחד, אחרי נצחו ביום ההוא אויב קשה. דרך אדרת זו, הוא אומר, דקר ברוטוס, רע-כאח, וכאשר השיב אחור חניתו, אז דמו של ציזר פרכס אחריה כאלו התפרץ החוצה להוכח אם באמת ברוטוס אתא וטרף אבכא באופן משולל ידידות כזה : „שפטו, הה אלים, איך ציזר אהב את ברוטוס !” דקירתו מחצה יותר מדקירות כלם ; כי כאשר ציזר ראה אותו דוקר, אז יותר משעשתה החנית עשתה ונצחה כפיית הטובה, הקשה מזרועות בוגד, ואז נשבר לבו הגדול ; אז הליט את פניו באדרתו ויגוע. כה נפל ציזר.
כ ל ם : אנו רוצים להלחם.
א ז ר ח א׳ : נשרוף את ביתו של ברוטוס.
א ז ר ח ב׳ : חושו, איפוא! בואו ונחפש את הקושרים.
א ז ר ח ג׳ : הביאו אש.
א ז ר ח ד׳ : שבור ספסלים.
א ז ר ח א׳ : שבור דלתות, חלונות, הכל.
(עוד יבוא)
י. רדלר
אפשר שמשום המיסגור המיוחד חמק התרגום מעיניהם של חוקרי תרגומי שייקספיר לעברית. ברשימת התרגומים שקספיר מימין לשמאל שאצר דן אלמגור מופיע תרגומו של ביאליק למערכה הראשונה של המחזה משנת 1929 – 14 שנים לאחר כתיבתו של התרגום שכאן, כתרגום הראשון מן המחזה לעברית.
