ברנר ללא פילטרים

ד”ר מורן פרי

בממואר היפהפה שלו על ברנר, כותב הסופר אשר ביילין; “חולשה הייתה לו להצטלם. במשך שנה אחת נתן לי שלוש תמונות שונות משלו. נראה לי כי הסיבה הייתה שרצה לראות את עצמו כאיש מן הצד ולשפוט באופן ‘אי-מפלגתי’, או אולי למצוא קו זכות כלשהוא”.  (ביילין, ברנר בלונדון, עמ’ 30).

תיאור בחינתו של ברנר את תצלומיו והוצאתם מרשותו, ללא יכולת לערוך, לטשטש או להגדיר מחדש את זווית הצילום, נראית אולי קצת  מוזרה בימינו, במציאות בה מעטות התמונות שעוברות את אישור הסובייקט, ללא עריכה עד לשביעות רצון.  

אך יש, רחמנא ליצלן, גם מעט תמונות המשוחררות אל העולם ללא פילטר, ללא רבב עריכה, ממש כפי שנקלטו בעין המצלמה. ומה הן מספרות? תמונות ה-No filter,  מלמדות על ניסיון להצגת המציאות כמות שהיא (על אף שגם כאן מדובר בעניין בעייתי, מעצם העברת המציאות בתמונה). במילים אחרות, הכיתוב No filter, הוא למעשה הצהרה על כך שהפעם, יצרנו חיקוי קרוב יותר למציאות. מצב וויזואלי שאין צורך לערוך מחדש, להוסיף או לגרוע.

אך מה לברנר, לצילום, ולקונגרס הציוני השביעי ואיך כל זה זה מתקשר לגליונות השביעי והשמיני של “המעורר”?

הקונגרס השביעי התקיים בבאזל ב-27.7 עד ראשית אוגוסט, 1905  ובמרכזו, ההתנגדות לתכנית אוגנדה. כאן, בקטע מ”המעורר” – הקרע (מעין השקפה על הקונגרס השביעי)”, כותב  א. ציוני:

“ויהיה לנו אגף ימין ושמאל, ושמאל שבימין, וימין שבשמאל, וקיצונים, וקיצונים שבקצונים, וכל מפלגה ורבה ומחוקקה […] אל אלהי הרוחות השונות, האין די, בלי קומדיות ושעשועי ילדים כאלה? ואחרים עוד יראו בזה הכרחיות ואות התקדמות, שהרי כך מתנהגים ומתקיימים כל הפרלמנטים שבעולם …”

ובמקום אחר הוא כותב ש”‘שביל זהב’ תדיר, לא היה מוביל לתכלית המְרַצָּה, לא את הציונות ולא את הארציות, ומביא ממשלו של זַנְגְוִויל על שני זרמים המכוונים נגד הרוח “זרם אחד מושך לכאן והשני לכאן ואנחנו נקרע לגזרים”.

ואם נחזור לעניין בו פתחנו, הרי שהמציאות שלנו מוצפת בפילטרים ללא הכר, עד כדי כך  שגם מה שמצטלם טוב, מועבר לנו דרך תיקון. במיוחד לקראת תקופת הבחירות הקרבה המלווה במניפולציות ועיצוב המציאות מתוך רטוריקה פוליטית, חשובה המודעות. והלוואי ונוכל גם אנחנו, כמו זנגוויל וציוני, להביט מבעד למשקפים נקיים, לבקר את המציאות, לא להכנע לתיקון, לחשוב ולחיות ללא פילטר.